לוגו אוניברסיטת בר-אילן

אוניברסיטת בר-אילן

ברקט - הקטלוג המאוחד של רשת הספריות
 

תצוגת רשומה

 
רשומה 1 מתוך 1
No Previous Record   No Next Record
‫ מס. מערכת: ‬   002383520
‫ מיקום: ‬   היכן בספריות / האם מושאל
‫ מס. מיון: ‬   ‫ D470.84 פלד.עד תשע"ד ‬
‫ מחבר: ‬   ‫  פלד-כרמלי, חביבה
‫ כותר: ‬   ‫ עדים דוממים : סיפורם של חפצים מאוספי יד ושם / חביבה פלד-כרמלי ; עורכת: בלה גוטרמן. ‬
‫ כותר לועזי ‬   Title on t.p. verso: Silent witnesses : the stories of Holocaust artifacts at Yad Vashem / Haviva Peled-Carmeli
‫ מו"ל: ‬   ‫ ירושלים : יד ושם, המכון הבין לאומי לחקר השואה, תשס"ב. ‬
‫ תאורת: ‬   ‫ 272 ע’ :  איורים (חלקם צבעוניים), מפות, פורטרטים, פקסימילים, צילומים (חלקם צבעוניים) ;  28 ס"מ. ‬
‫ הערת תוכן: ‬   ‫ דברי פתיחה / אבנר שלו -- הקדמה / חביבה פלד-כרמלי -- ים של זיכרונות וסימנים / יהודית ענבר -- "זה כל שנותר לי מאמא שלי" / סיפורה של טולה (ולך) מלצר ומשקפיה של אמא, בלומה ולך -- זוג כפפות ונעל - כל שנותר מהינדל’ה / סיפורה של התינוקת הינדה כהן -- כוחה של הרוח / ספר המתכונים של יהודית (אופריכטיג) טאובה -- "אבא ואמא הכינו את בגדיכם בתשומת לב רבה, ומשהו מזה שמרתי בשבילכם" / סיפור הצלתם של שני הילדים לבית המרסלך -- "אבי ישב אתי מתי שהתאפשר לו וסיפר לי את תולדות עם ישראל" / פנקס סיפורי התנ"ך ממחנה ברגן-בלזן וסיפורה של משפחת דסברג -- "הזמיר מחלמנו" / סיפורו של שמעון סרברניק -- מסמכים מזויפים בבטן ברווז הצעצוע / סיפורה של יהודית (גלר) מרקוס, לוחמת המחתרת הצרפתית -- הבובה ג’רטה / חברתה הטובה של אווה (מודבל) חיימוביץ’ -- כינורו של מוטל’ה - פרטיזן צעיר בשורות הפרטיזנים של "דיאדיא מישה" / סיפורם של מוטל’ה שליין, משה ושמחה גילדנמן -- "הזיכרון שלי ציורי מאוד - אני רואה הכל כציור" / סיפורה של קלרט (ויגדר) וולצק -- "יהודה התפגרי", כך אומר הדגל, "יהודה תחיה לעד!" כך עונה האור / מנורת החנוכה של משפחת פוזנר -- ‬
  ‫ הילד היהודי הקטן ששורשיו נעקרו / סיפורו של אהוד לב -- לומדים מקצוע במסתור / סיפורם של ליאון קניג, דוד (קניג) שליט, סטפן לוי וקבוצת הבוגרים של בית הילדים בשאבאן -- הסומק בשירות החיים / סיפורן של רוזה שפרלינג ומרים (שפרלינג) ניק -- משפחה ענפה, גורלות שונים / סיפורה של משפחת הורונצ’יק -- "אם יש לך אמא, אמרי תודה לאל והיי מרוצה" / ספר הזיכרונות והמתכונים של נורית שטרן (פנרצ’סקה קווסטלר) -- הבחירה הגורלית / סיפורם של יז’י באדר וורה (באדר) וברובה -- לאסוף כדי לזכור / סיפורה של קטרינה (פלדבאור) גרינשטיין - ניצולה מקהילה שהושמדה -- רופאם היהודי של הקנצלרים הגרמנים / סיפורו של פרופ’ הרמן צונדק -- משפחה חלופית, זהות חדשה / סיפורו של הילד הנרי פונר -- שתי אחיות, גורלות נפרדים / סיפורן של גניה (קלפפיש) יודסקי וקריסיה (קלפפיש) שמפן -- האלבום ממחנה ופניארקה בטרנסניסטריה / סיפורם של גבריאל כהן ואסירי המחנה -- על אהבה, נאמנות ובגידה / סיפורם של אלברט פנואל, מגדלנה אוליבר ומוריס שולאן -- ילדה בעבודות כפייה / סיפורה של יהודית (שפירא) גולדשטיין -- האוצר המשפחתי - כלי פורצלן לבובה / סיפורה של ירדנה קצין (טרזה ליפניקר) -- ‬
  ‫ סיפורה של מסירות / מנורת החנוכה של וילי טל -- השולחן ששימש כמסתור / סיפורם של בני משפחת פצ’יפיצ’י -- ארגז הנדוניה ששרד / סיפורם של בני משפחת מצא מיוון -- משחק שחמט כמתנת פרדה / סיפורם של יוליוס דרוקמן ומנחם שרף -- "והיה המחנה הנשאר לפליטה" / הכותונת הרקומה של שמואל (דייץ) בן-מנחם -- מילות פרדה, תורמים נפרדים מחפציהם. ‬
‫ תקציר: ‬   ‫ חפצים פשוטים הם עדים דוממים המנציחים סיפורי חיים שלמים. כך הוא ספר המתכונים שכתבו עובדות הכפייה במחנה רוונסבריק, שהועסקו במפעל של חברת "סימנס". האסירות התמודדו עם הרעב באמצעות שיחות על מאכלים ושחזור מתכונים, לא אחת פרי דמיונן. על גבי ניירות של חברת סימנס, שאותם גנבו מהמפעל, הן כתבו מתכונים שנהגו להכין בבית, ואיגדו אותם לכלל ספר. ספר המתכונים הזה נשמר בידי אחת מניצולות מחנה רוונסבריק, אשר התקשרה אל מחלקת החפצים של המוזאון לתולדות השואה ביד ושם והודיעה: "יש לי ספר מתכונים שכתבתי במחנה רוונסבריק". זאת היית אחת מפניות רבות, בטלפון ובכתב, המגיעות ליד ושם מניצולי השואה או מקרוביהם, המבקשים או המתבקשים למסור למשמרת עולם פריט או חפץ שהגיע משם, מן התופת של תקופת השואה, לכאן - אל החיים החדשים שנבנו במדינת ישראל. במשך שנים רבות לא היו מרבית ניצולי השואה מודעים למלוא ערכו הלאומי של החפץ המצוי ברשותם: מסרק, גזיר נייר, בובה, רישום או ערכת תפירה. לדידם היו החפצים חלק מדרכם האישית לשימור זיכרונם של בני משפחה שנרצחו ושל קהילה שחרבה. ‬
  ‫ רק מקצת הניצולים פנו מיזמתם ליד ושם וביקשו למסור את הפריטים שבידיהם, מתוך רצון לשכנם במקום מוגן שבו יספרו את סיפור השואה לדורות הבאים. כך, חנוכייה שהוצבה על אדן חלון של בית יהודי בגרמניה הנאצית, שעל גב תצלומה נכתב: "יהודה תחיה לעד", נהפכה לסמל של ניצחון רוח האדם. צוות מחלקת החפצים של המוזאון לתולדות השואה ביד ושם, בניהולה של חביבה פלד-כרמלי, יזם פעולות איסוף ויצא לא אחת אל בתיהם של ניצולים, אל קרובי משפחתם של נספים ואף אל אתרי רצח וגטאות באירופה, במטרה לחפש פריטים אותנטיים, שרידים של הסבל האנושי, שהם בבחינת מצבה לנספים. היטיב לבטא זאת הכנר שלמה מינץ, שניגן בכינורו של מוטל’ה, נער שנרצח בשואה, וכך כתב: "כינור, זוהי נשמתו של אדם. אם לקחת את כינורו לקחת את נשמתו. הילד אבד, אך הכינור נשאר. אני בטוח שתשמרו היטב על נשמתו של ילד זה". ‬
  ‫ בספר ’עדים דוממים’ מוצגים הסיפורים שמאחורי החפצים, בניסיון לשמר ולהנציח את חייהם של בעליהם ואת נשמתם. החפצים הם בעיקרם יומיומיים ולכאורה חסרי חשיבות, ומבעדם מצטיירים האנשים עצמם, בעליהם של החפצים, שרבים מהם אינם עוד בין החיים. בשל הנסיבות המיוחדות של השואה, משמעותם של החפצים האישיים האלה מועצמת מעבר לערכם האישי-הפסיכולוגי וההיסטורי, שכן הם בבחינת עדים לדורות הבאים, המספרים בדממה על פיסות חיים שנקטעו ועל רסיסי זיכרונות המבקשים להישמר, וככאלה יש בהם כדי להאיר פינות אנושיות ייחודיות וחד-פעמיות, לתעדן ולהנציחן. -- כריכה אחורית ‬
‫ נושא תאגיד ‬   ‫  יד ושם -- תערוכות.
‫ נושא: ‬   ‫  שואה -- ספורים אישיים.
  ‫  ילדים בשואה.
  ‫  רכוש יהודי -- אירופה -- היסטוריה -- המאה ה-20.
‫ מחבר נוסף: ‬   ‫  גוטרמן, בלה
‫ מחבר נוסף: ‬   ‫  יד ושם. המכון הבינלאמי לחקר השואה
ISBN:    9789653084605
 
 
No Previous Record   No Next Record